גמרא
פירוש
לִצְדָדִין קָא מִשְׁתָּרְשִׁי וְהָא תְּנַן אהַמַּבְרִיךְ אֶת הַגֶּפֶן בָּאָרֶץ אִם אֵין עַל גַּבָּהּ עָפָר שְׁלֹשָׁה טְפָחִים לֹא יָבִיא זֶרַע עָלֶיהָ.
וְתָנֵי עֲלַהּ באֲבָל זוֹרֵעַ אֶת הַצְּדָדִין אֵילָךְ וְאֵילָךְ אָמַר רַבִּי חַגָּא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי מִפְּנֵי שֶׁמַּחֲלִידִין אֶת הַקַּרְקַע וּמַעֲלִין עָפָר תִּיחוּחַ.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
[ערוך ע׳ חלד] [מפני שמחלידין את הקרקע ומעלין עפר תיחוח]: בפ׳ ב׳ בחולין (לב.) ובגמ׳ השוחט מן העורף (שם כ:) קסבר מאי חלדה, כחולדה הדרה בעיקרי בתים דמיכסי הכא הא קא מיגלי וכו׳, ובפרק לא יחפור בגמ׳ מרחיקין את הזרעין מפני שמחלידין את הקרקע ומעלין עפר תיחוח, פי׳רש ר״ח ז״ל: יונקין בה הקרקע כחולדה שדרה בעיקרי בתים.
[עיטור הל׳ מודעא] זרעים שמחלידין את הקרקע. ופר״ח ששותין לחלוחית הקרקע החלודה מידי.א [ערוך ע׳ שפך] [התם בשופכין] בר׳יש פ׳רק לא יחפור בגמ׳: ואת מי הרגלים התם בשופכין. פי׳רוש מים הנשפכין מן הכלי או מכיוצא בו, אבל השתנה קיימא לן בדתניא לא ישתין אדם בצד כותלו של חבירו אלא א״כ הרחיק ממנו שלשה טפחים. [ערוך ע׳ רק] [אמר שמואל רקיק אינו ממעט בחלון]: בפ׳ לא יחפור בגמ׳ ואת מי רגלים, רקיק אינו [בכ״י: שאינו] ממעט בחלון. פירוש, קיי״ל דחלון טפח מביא את הטומאה לבית חברו כשהמת בבית אחד [בכ״י: אחר] וחלון טפח על טפח פתוח לבית חברו, מביא לשם הטומאה ומטמא כל מה שבתוכו, ואם בחלון [כ״י: באותו חלון] נתון רקיק שהוא כגון רקיקין, וכל שכן פת עבה, הואיל וצריך ליטלו ולאכול אותו – אינו ממעט בחלון מטפח, אלא רואין אותו כמי שאינו, אעפ״י שנילוש במי פירות כגון שמן וכיוצא בו שאין מכשירין את האוכלין וכן כל דבר המקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאהב. [רמב״ן] אוקמה בנלוש במי פירות, ומה שפ׳ירש רבינו חננאל ז״ל כגון שמן ליתא, דשמן מכשיר הוא כדאיתא במסכת שבת (ה, א. קמד.) ובמס׳ מכשירין (פ״ו מ״ד).
[תוס׳] מי פירות. פי׳ ר״ח כגון שמן, ולא דק, דשמן מכשיר הוא כדמוכח בפרק קמא דשבת ובריש פרק חבית (ה, א. קמד.) דשמן חשיב משקה, אלא דוקא מוהל היוצא מתחילה.
[תוס׳ ישנים כתוב יד] שנילוש במי פירות. פי׳ ר״ח כגון שמן. ושמא שאר שמנים, ר״ל שמן זית קאמר דאיהו פשיט׳א דחשי׳ב משקה בר ממוהל היוצא בתחילה כדאית׳א פ׳ חבית אל׳א מי פירות הוי כגון יין תפוח׳ים. [ערוך ע׳ תבן] [והא תבן חזי לבהמתו]: בר״ג דפרק המקבל (ב״מ קג:) בעינא דתיתבן ארעי. פי׳רוש שיהא לי התבן שמשתייר בה לזבל, וכו׳, בר״ג דפ׳רק לא יחפור: תבן, והא חזי לבהמתו, בתיבנא סריא. פי׳רוש שהובאש והופסד ריחו. [ערוך ע׳ תרף] [אמר שמואל בשהתריפו]: בפ׳רק לא יחפור בגמ׳: ואת מי הרגלים, גרוגרות הא חזו ליה בשהתריפו - פי׳רוש הרקיבו שאינן ראוית לאכילה.
[ר״ח כת״י הגניזה] [גרוגרות אוקימנא בשהתריפו] שאינן ראויות לאכילה. ומקשינן אהאי דתניא (אהלות פ״ו מ״ב) חבית מלאה גרוגרות [היכי דמיא האי ח]בית, אי כלי חרש היא ופומה לבר היא גופה תיחוץ, דהא אין כלי חרש מטמא מגבו אלא מפתחו, וזה כיון שפתחו לבר אינו מקבל טומאה, [מ]פני מה אינו חוצץ. ופריק (כ.) דפתחו לגאו. אי בעית אימ׳א בכלי מתכות שמטמא אפילו מגבו.מהדורת הרב יקותיאל כהן, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד
[עיטור הל׳ מודעא] זרעים שמחלידין את הקרקע. ופר״ח ששותין לחלוחית הקרקע החלודה מידי.א [ערוך ע׳ שפך] [התם בשופכין] בר׳יש פ׳רק לא יחפור בגמ׳: ואת מי הרגלים התם בשופכין. פי׳רוש מים הנשפכין מן הכלי או מכיוצא בו, אבל השתנה קיימא לן בדתניא לא ישתין אדם בצד כותלו של חבירו אלא א״כ הרחיק ממנו שלשה טפחים. [ערוך ע׳ רק] [אמר שמואל רקיק אינו ממעט בחלון]: בפ׳ לא יחפור בגמ׳ ואת מי רגלים, רקיק אינו [בכ״י: שאינו] ממעט בחלון. פירוש, קיי״ל דחלון טפח מביא את הטומאה לבית חברו כשהמת בבית אחד [בכ״י: אחר] וחלון טפח על טפח פתוח לבית חברו, מביא לשם הטומאה ומטמא כל מה שבתוכו, ואם בחלון [כ״י: באותו חלון] נתון רקיק שהוא כגון רקיקין, וכל שכן פת עבה, הואיל וצריך ליטלו ולאכול אותו – אינו ממעט בחלון מטפח, אלא רואין אותו כמי שאינו, אעפ״י שנילוש במי פירות כגון שמן וכיוצא בו שאין מכשירין את האוכלין וכן כל דבר המקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאהב. [רמב״ן] אוקמה בנלוש במי פירות, ומה שפ׳ירש רבינו חננאל ז״ל כגון שמן ליתא, דשמן מכשיר הוא כדאיתא במסכת שבת (ה, א. קמד.) ובמס׳ מכשירין (פ״ו מ״ד).
[תוס׳] מי פירות. פי׳ ר״ח כגון שמן, ולא דק, דשמן מכשיר הוא כדמוכח בפרק קמא דשבת ובריש פרק חבית (ה, א. קמד.) דשמן חשיב משקה, אלא דוקא מוהל היוצא מתחילה.
[תוס׳ ישנים כתוב יד] שנילוש במי פירות. פי׳ ר״ח כגון שמן. ושמא שאר שמנים, ר״ל שמן זית קאמר דאיהו פשיט׳א דחשי׳ב משקה בר ממוהל היוצא בתחילה כדאית׳א פ׳ חבית אל׳א מי פירות הוי כגון יין תפוח׳ים. [ערוך ע׳ תבן] [והא תבן חזי לבהמתו]: בר״ג דפרק המקבל (ב״מ קג:) בעינא דתיתבן ארעי. פי׳רוש שיהא לי התבן שמשתייר בה לזבל, וכו׳, בר״ג דפ׳רק לא יחפור: תבן, והא חזי לבהמתו, בתיבנא סריא. פי׳רוש שהובאש והופסד ריחו. [ערוך ע׳ תרף] [אמר שמואל בשהתריפו]: בפ׳רק לא יחפור בגמ׳: ואת מי הרגלים, גרוגרות הא חזו ליה בשהתריפו - פי׳רוש הרקיבו שאינן ראוית לאכילה.
[ר״ח כת״י הגניזה] [גרוגרות אוקימנא בשהתריפו] שאינן ראויות לאכילה. ומקשינן אהאי דתניא (אהלות פ״ו מ״ב) חבית מלאה גרוגרות [היכי דמיא האי ח]בית, אי כלי חרש היא ופומה לבר היא גופה תיחוץ, דהא אין כלי חרש מטמא מגבו אלא מפתחו, וזה כיון שפתחו לבר אינו מקבל טומאה, [מ]פני מה אינו חוצץ. ופריק (כ.) דפתחו לגאו. אי בעית אימ׳א בכלי מתכות שמטמא אפילו מגבו.מהדורת הרב יקותיאל כהן, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד
הערות
א הלשון בהרחבה ראה לעיל יז, ב.
ב ועי׳ שו״ת מהרש״ם ח״ג סי׳ מ״ב. הגר״ח (סטנסיל) עמ׳ קצח.
הערות
Gemara
Peirush